השבוע בע"ה אנחנו נכנסות לאדר ב', ויחד עם זאת שהשמחה גדולה ב"ה, והציפיה באוויר, אצל חלקנו מצלצל בראש גם פעמון של לחץ (אין, הוא אף פעם לא מוותר, היצה"ר, אה?!) בסגנון: 'וואי, השעון מתקתק, שבועיים עד פורים!' וגם (למהדרות): 'אמאל'ה, עוד חודש וחצי פסחחחח!!!!' ואולי גם (בד"צ XXX בלבד): 'בטח שרהל'ה (השכנה) כבר סוגרת חדרים עוד רגע, רק אצלי הכל תמיד ברגע האחרון…'
אז בואו נעשה לנו קצת סדר רגע, ננשום. יש לנו שבועיים עד פורים – בואו ננצל אותם! זה שבועיים להתרגש, להתכונן, ושוב להתרגש! בואו נאפשר את זה לעצמנו, הילדים מחכים לחג הזה כל השנה, הם רוצים לחוות את זה יחד איתנו!
ויש לנו אח"כ חודש עד פסח. אנחנו יודעות מה זה חודש?? חודש זה הרבה זמן! אם התכנון טוב ועובדים עם אמונה ויישוב הדעת, אפשר להספיק הכל בלי בעיה בע"ה.
רק בואי לא נערב שמחה בשמחה. 'השמח בחלקו', הכוונה מבחינתי היא לחלקו הקיים, זה שבהווה. להיות בו (במהלכו) שמח. וכדי להיות שמחה בפורים, ומשנכנס אדר מרבין בשמחה, אסור לנו לדאוג על פסח, כדאי לנו להיות נוכחות בפורים. יצא פורים? ניקח יום-יומיים להתארגן ולהתרפק עם הילדים על מה שהיה, ונפשיל שרוולים לפסח. הולך?
כשאנחנו – עיקר הבית – רגועות, כל הבית רגוע ויש פניות להתרגש, לתכנן, לצפות. כשאנחנו לא, אין כלום. ואולי אפילו יותר גרוע – מחכים שרק יעבור כבר חו"ש. והרי כ"כ טרחנו, וקיווינו, וחלמנו…
אז חכם רואה את הנולד. מה אנחנו רוצות שיישאר מכל זה? מה אנחנו רוצות שהילדים (ואנחנו!) ירגישו כשהכל יגמר? מה אנחנו רוצות שהם יחשבו? ומה אנחנו רוצות שהם יעשו בעתיד, כשהם יעמדו ברשות עצמם ערב פורים-פסח? בואו נחשוב על זה עכשיו, נתפלל על זה ונתכנן איך להגיע לשם, ובע"ה אח"כ – נרווה נחת!
חג שמח!
תמר כהן היא מחברת הספר 'איך להתארגן לשבת ברוגע', מרצה ומעבירה סדנאות להתארגנות לשבת. להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת טבלת ההתארגנות של שבת ברוגע, לחצי כאן. אם את רכזת או מנהלת ומעוניינת בסדנא / הרצאה, כתבי ל- [email protected]